fbpx
סל קניות

סל קניות

האדם הסביר במשפט הפלילי | תיקון 39 לחוק העונשין

האדם הסביר במשפט הפלילי | תיקון 39 לחוק העונשין

ערב הקמת המדינה בכדי שלא יהיה לקונה בחוק הפלילי פקודת החוק הפלילי הבריטי (1936) המשיכה להיות בתוקף בישראל. במשך השנים שחלפו מאז 1948 נוספה פסיקה בנושאים שונים הנוגעים למשפט הפלילי והחקיקה הישראלית התקדמה, דוגמא מצוינת לכך היא שבשנת 1977 הוגש הנוסח החדש והמשולב של חוק העונשין. למרות האמור הנוסח המשולב “לא שינה את הבסיס הרעיוני של השיטה המשפטית, שהוא ביסודו הבסיס שהכרנו מן הפקודה של 1936”.

לכן, בישיבה השלוש מאות ושבעים ואחת של הכנסת ה-12 (14/01/1992) עלתה לקריאה ראשונה הצעת חוק העונשין (תיקון מס’ 39) (חלק מקדמי וחלק כללי), התשנ”ד–1994. תיקון 39, הינו אחד התיקונים הגדולים והמשמעותיים ביותר שנעשו ביחס לחוק העונשין. חשיבות החלק הכללי מודגשת בכך שהוא חל על העבירות כולן. לאור חשיבותו של חוק העונשין חברי הכנסת בקריאה הראשונה אף כינו אותו “מעין חוק יסוד”, על-אף הרטוריקה החוק עבר בקריאה הראשונה עם 7 חברי כנסת בלבד.

הצעת החוק התבססה בעיקר על עבודתם של פרופסור פלר ופרופסור קרמניצר מן האוניברסיטה העברית בשינויים והשלמות בדברים שגובשו קודם לכן בוועדת מומחים בראשות נשיא בית-המשפט לשעבר שמעון אגרנט. הצעת החוק חולקה לשני חלקים – מקדמי וכללי. החלק המקדמי עוסק בחוקיות הענישה והחלק הכללי בו אתמקד עוסק באחריות הפלילית לעבירה לרבות היסוד הנפשי שבעבירה.

עיקר החידושים בחוק הוא ההגדרה המפורשת של היסוד הנפשי בעבירה הפלילית ודרישתו בכל עבירה שותקת. האדם מן היישוב (מבחן האדם הסביר בשמו העברי) עולה בהצעת החוק ביחס ליסוד הנפשי הנדרש בעבירת הרשלנות שהגדרתה שונה מן המחשבה הפלילית בכך שמבצע העבירה בעבירת הרשלנות מתאפיין דווקא בחוסר מודעות (סובייקטיבית) לפרט מפרטי העבירה, במקום “שהאדם מן היישוב” יכול היה בנסיבות העניין (מבחינה אובייקטיבית), להיות מודע לו.

בוועדת חוקה חוק ומשפט, התגלה בעייני דבר מה מעניין המראה את הקושי בחקיקת חוקים ברורים וקוהרנטיים התואמים את הערכים בחברה הישראלית. יו”ר הוועדה שאל במה שונה הגנת השכרות מהגנת אי-השפיות והגנת הכורח. גלוריה ויסמן ממשרד המשפטים בתשובתה הבהירה כי לא תהיה הגנה לאדם הנכנס למצב של שכרות מרצונו, דבר שהפתיע את פרופסור גור-אריה שנכח גם כן בוועדה, מפני שלטענתו מדובר בשינוי מהפסיקה הקיימת שאדם הנכנס למצב מסוים ברשלנות וביצע עבירה בכוונה ההגנה חלה עליו. הדבר מה המעניין הוא שיו”ר הוועדה ציין שזהו אחד השינויים שאינו היה ער להם ואף אמר “חבל שלא הסבתם את תשומת ליבי לשינוי הזה כששאלתי אם יש שינוי”. ויסמן בתגובה אמרה שלא ראתה בכך שינוי של החוק הקיים. הדבר המפתיע בעניין זה, שלאחר דבריו שלעיל ציין יו”ר הוועדה “העיקר שהדבר עלה ובררנו אותו”, מאמירתו נראה כי מדובר בדבר מה שבשגרה, מה שמעלה ביקורת נוקבת להליך החקיקה בישראל וחשש שאם בחוק כה חשוב כחוק העונשין הקובע עונשי מאסר בפועל עובר קריאה ראשונה כשנוכחים רק 7 מתוך 120 חברי הכנסת בדיון, וכי שינויים חשובים בדבר האחריות הפלילית היו עלולים “להתפספס” בדיונים של הוועדה הבוחנת, מה קורה בחוקים “פחות” חשובים?

ראייה נוספת לפרקטיקה שמעלה חששות “לפספוס” היא שבמועד הקריאה השנייה והשלישית (25/07/1994), יו”ר שילנסקי מודיע למרידור שאם סגן היו”ר טריף לא יחליפו בדיון הוא יקטע את הדיון באמצע דבריו, זאת לאור כך שסגן היו”ר  “יושב ורואה טלוויזיה”.

לסיכום, הצעת החוק עברה בקריאה השלישית ברוב של 31 תומכים, חמישה מתנגדים, שלושה נמנעים, אותו חוק שכונה מעין חוק יסוד, עבר כשנכחו במליאה 39 מתוך 120 חברי הכנסת.

מחבר: יקיר אלבז, סטודנט למשפטים שנה ב’, אוניברסיטת תל אביב (במסגרת קורס משפט והיסטוריה).

שר המשפטים ד’ מרידור עמ’ 47 בקריאה הראשונה להצעת חוק העונשין (תיקון מס’ 39) (חלק מקדמי וחלק כללי), התשנ”ד–1994 (להלן: “חוק העונשין“).

ס’ 21-19 לחוק העונשין.

עמ’ 13 לדברי ההסבר בהצעות החוק 2098 ברשומות (06/01/1992).

ד’ מרידור שהיה עורך דין במקצועו בין היתר.

עמ’ 2 לפרוטוקול 212 לוועדת החוקה חוק ומשפט (08/07/1994) (להלן: “פרוטוקול הוועדה“).

עמ’ 4 לפרוטוקול הוועדה.

ראו ה”ש 6.

עמ’ 42 לקריאה השנייה והשלישית להצעת חוק העונשין (25/07/1994).

No Replies on

האדם הסביר במשפט הפלילי | תיקון 39 לחוק העונשין

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

error

נהנים מהבלוג הזה? אנא שתפו:)